אמנון יצחק מבקש את הממסד חסד. החסד אותו הוא מבקש, לפי מסדר ארמאני, הוא חסד גדול מידי: כבר כמה שנים שהחסד גדל וגדל.
לו ידע אמנון התימני המצחיק שחזר בתשובה, להישאר בתוך המשבצת – אפילו עוד כמה שנים נוספות, אולי היינו זורקים לו כמה פירורים.
אבל אמנון, כדרכם של האמנוניים, רוצה את כל העוגה כבר עכשיו.
אז אמנון קיבל כרטיס אדום ועכשיו הוא מנסה להגיד לאוהדים שהמשחק מכור ושהשופט בן זונה. והאוהדים בהלם: אתה זה שכל הזמן אמרת לנו לא להתפרץ למגרש כי השופט אמר שאסור. אז מה זה הכרטיס האדום הזה והקללות על השופט? התבלבלנו כבוד הרב!
בלב אומר החלוץ, זאת ההקרבה האחרונה שלי כדי להודות בפניכם, השופט המנייאק, המנהל של המועדון ויושב ראש ההתאחדות ואפילו שר התרבות והספורט עצמו, עבדו עלי.
אני שם את הראש שלי, לפניכם, כדי שאולי תצליחו לשמוע את הצעקה האחרונה שעוד נותנים לי לצעוק לכם, לפני שהם ידרסו אותי לגמרי.
—
הוא חזר בתשובה מלא התלהבות, האור בהק לו כמו שלא בהק לאיש. במהירות של אותו האור הוא הפנים וכבר הספיק לצאת הלאה, להפיץ את האור במחוזות החושך והשחור.
הוא היה טוב בזה, אולי הכי טוב שהיה אי פעם: עטה על עצמו שיראין, קצת מצחיק אותם קצת מפחיד אותם, תעשיית ספינינג ומודעות טכנולוגית: קלטות, וידיאו, די וי די, מסוק בטדי, רשת פרטית ואישית של טמבלוויזיה אלוהים ישמור.
והשטח נענה.
הטפטוף הפך לתופעה, ואז תנועה, ואז זרם שלם של חוזרים בתשובה מכל המינים והמלשינים: כולם הורידו את הכובע בפני התימני המצחקק, ומהכובע הוא תפר מעיל.
פעם, אחרי איזו הצלחה מרשימה בהרצאה באוניברסיטה, שנלחמה לא להכניס אותו, הוא סיכם את עצמו במגלומניה האופיינית: ״כל האינטלגנציה של כל הפרופסורה לא יכולים להתמודד מול אחד עם שמלה ואנטנה״.
אפשר שזהו סוד כוחו של האיש: השמלה – הספין הגובל בפרובוקציה, ההתחכמות. והאנטנה – היכולת לרתום את החידושים הטכנולוגיים לטובתו עוד כשאחרים לא זיהו את הפוטנציאל.
אך זה היה בימים רחוקים ומתוקים, שהשמיים היו נקיים בענן, כולם עוד מחאו כפיים, שום דבר באופק לא העיד על שעתיד להסתבך.
—
ויש סיפור אלטרנטיבי:
יצחק, במקרה מן הסתם, התחזק בדת: יצחק הוא תימני ולדת הוא התקרב על ידי רב אשכנזי, עם אימוץ הדת הוא אימץ את הקהילה הדתית – לדידו, הקהילה החרדית.
הוא למד את הכללים החרדיים, את המעמדות: בכולל האשכנזי רצו לזרוק החוצה את התימני החוזר בתשובה הטרי, הרב הזקן נזף בהם והורה לו את הגנתו: אתה תשב לידי.
יצחק הבין את המערכת: האשכנזים לפני הספרדים, הוא הפנים וקיבל – זה בסדר, ככה זה גם אצל החילונים.
תכונותיו כאיש מכירות מבריק, אופיו, מרצו ועוד הדריכו את רבו לקרוא לו מהר מאד אל הדגל, וצעיר יחסית לבני מעמדו הוא קיבל את ההוראה לצאת החוצה, ולצרף עוד ועוד דומים לו לתוך כנפי הדת – ויותר חשוב, הקהילה.
שותפות עם כשרונות נוספים, דומים לו, בנתה את המערכת:
אמנון יצחק חריש ראשון: עגילים קוקו כיפות וציציות. המשך טיפול רווקים: הרב רובן אלבז. המשך טיפול נשואים פלוס ילדים: אורי זוהר ואריה דרעי. את מטרת העל של קירוב הרחוקים התווה הרב, והחברה החרדית הפכה מקומץ בבני ברק וירושלים למאות אלפים בכל הארץ כולה.
אנחנו קוראים לזה בהתנשאות: ש״ס. יצחק מעדיף לקרוא לזה – תנועת התשובה.
כך או כך, התחילו הבעיות.
האשכנזים לא התכוונו לוותר, וזה בסדר, זה לא הפריע לקבוצה שלעיל. אבל בין המזרחים החרדים,יש מאין, צצה שאלת הוותק: כמה זמן אתה בפנים?
ולצד השאלה הזאת, כמקובל להוותנו, צצה האליטה.
חלוקת תפקידי ההנהגה: דיינים, ראשי מועצות דתיות, רבני ערים הסתדרה לה בין חברי מועדון ״משפחת הרב עובדיה ושס״ המצומצם, מוסדות החינוך סגרו דלתותיהם בפני בני החוזרים, ואף בתי כנסת התחילו לסנן:
תבינו אותנו, הם אמרו לאמא הבוכה בדמעות ולאב חסר האונים, אנחנו רוצים לשמור על צאצאינו, יהודים מתוקים וצדיקים. ואתם, איך לומר, לא משהו בשבילנו.
עשרות אלפי המתחזקים והחוזרים בתשובה נבגדו: זה מה שיצחק הבטיח לנו? הזה העולם הבא שבשבילו חתכנו את הקוקו, גידלנו פאות, התגרדנו עם ציצית?
וכמו צרכנים נבונים הם חזרו אל המוכר, והציבו בפני יצחק את השאלה – איפה האלוהים הזה שדיברת עליו, בחברה המושחתת הזאת שדנה אותנו להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים?
כמה שנים יצחק שתק, כמו שאורי זוהר שותק, כמו שהרב אלבז שותק, כמו שכולם בעצם שותקים, חלקם מחכים לנס וחלקם פורסים נתח, ואז הוא פתח את הפה.
הגרסאות שונות: יש שתולים את התעוררותו, בעיקר יריביו, אנשי האליטה הפיקטיבית מבית שס, בפגיעה אישית, באגו. ליצחק לא חסר אגו – אף פעם לא, אך מי שמכיר את המטרייה יודע שיש מי שרומז לחזקים, ובוודאי רמז גם ליצחק:
אל תהיה צודק אמנון, אל תהיה צודק נשמה.
אך אמנון יצחק, כמו תמיד תמיד, בחר להיות טיפש.
פרטי העלילה הסבוכה בשנים האחרונות, במהלכן הוא הקים עיתון לחרדים ועלון ומוסדות והפך את עצמו לרב של תלמידים ושיעורי תורה ופצח במאבקים פנים-חרדיים, מתמצתים נקודה אחת – אמנון יצחק הפסיק להחזיר בתשובה חילונים.
ובהתאמה העונשים:
בהתחלה אתה לא נכנס לרב עובדיה יוסף נקודה. בחוץ.
זלזול: אתה נאבק בזמר חרדי שהופיע בשבת והלעיג עליך ברדיו? מחר הזמר שר ברדיו של שס ואורח כבוד אצל מרן ובאירוע של כל רבני הספרדים.
שאל האירוע הזה, בטעות מצערת ועל כך התנצלותינו הכנה, לא הוזמנת.
התעלמות, שכחה, הדרה. המון לעג.
בינתיים נשלחו חדשים לתפקיד שלו, תימנים חדשים מצחיקים חדשים ומצייתים חדשים.
ובקרב על התודעה ועל ההמון, יצחק הפסיד.
ועכשיו הוא החליט ללכת על כל הקופה – יצחק הקים מפלגה לכל החלכאים הנדכאים והוציא הכל החוצה – שמה של המפלגה כמו מעיד על הטרגדיה האישית שלו: הכח להשפיע.
וגם הם שפכו את המים עם התינוק. הרב עובדיה חתם עליו שהוא לא כשיר להרצות, ומלא פחדנים המשמשים בתפקידים של שס, או שבני דודיהם מתמודדים על מינוי, פרסמו בעיתון מכתב התנערות והתבזות.
במלחמה שס לא לוקחים פצועים, אין ליו״רים זמן.
הוא לא יצליח בזה, הוא לא יעבור את אחוז החסימה וגם לא יאתגר את האליטה.
אבל הוא מצפה שישמעו את הזעקה הזאת.
בראש שלו הניתז כעת הוא קורא למהפכה חברתית חרדית.
אלימינציה 