לילה אחד באפריל 2016

בלילה אוחזת בי אימת הבוקר שאחרי, ורק השינה החטופה דוחקת אותה עד לאור הראשון, בו מסתער עלי געגוע עז ללילה.

יום להתעייף בו, לילה להתגעגע לדברים שאי פעם עשיתי בימים, ימים אחרים ונשכחים, מלאי תום ואון, עמוסים בחברויות נשכחות ובצחוק משוחרר.

המסלול הזה לא נקטע לעולם, הוא החיים לעיתים. רק עומס בלתי צפוי, או חוויות בערים אחרות שאינן תל אביב, משהה אותו קמעא. אבל אז מגיע המחנק, ואיתו כמיהה בלתי רציונלית ולא נשלטת לשוב אל מסלול הבדידות העירוני. בניינים נמוכי קומה ורחובות צרים ועמוסי רכבים חונים. חופנים בין הסמטאות הזדמנויות חמקמקות, אף פעם לא מתגשמות, לעולם מותירות תקווה כמו טעם מר.

אחד מזקני הרחובות הללו המשיל שנאה לשק אפור, שנאה אפורה כשק. שק אינו אפור, ושנאה בוודאי שלא, אולי הוא חיפש ביטוי לאטימות. שק, אפור, שנאה. כל אלה אינם אטומים. אך הביטוי האומלל הזה אוחז בי ככל שמעמיקה הבדידות, ואני מפנה את התסכול היבש, הזעם הקר, עומק הגלות שבחשכת הלילה, לעולם המשומש שקיבלתי.

אילו רק הייתי מקבל אותו עשור לפני. אילו רק הייתי מעכל שהלילה הזה ממש הוא עשור לפני לילה חשוך וארוך אחר, בו יראה לי הלילה הזה כל כך קסום, כל כך צופן הזדמנויות ומרתק, עד שדמעות ידקרו את עיני

מודעות פרסומת
לילה אחד באפריל 2016

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s