9/10/2015 (יומן) מפגע בודד

בשביל להיות בודד צריך אופי. זה לא משהו שבא מתוך הסיטואציה שבה אתה לא מכיר אף אחד, ואין מי שמתעניין בך. מתוך הסיטואציה אתה אולי נהיה נואש, מדוכא, אבל לא נהיה בודד.

ולמה זה חשוב להיות בודד? כי גיבור הספר שמדליק אותך הוא בודד. בדידות היא כוח, היא חירות מכבלי בני האנוש שרובם ככולם נובעים מההכרה שאין ברירה אלא לחיות יחד. יש ברירה, הבדידות. אך לא כל אחד זוכה לה.

ביום בודד וסגריר אך במעט ישבתי בקפה שבו הכרתי עשרה אנשים, וקרוב לוודאי שעוד אכיר רבים. נדתי לשלום והתיישבתי לבד, מתרגל בדידות. האם יש לי את האופי הזה? קרוב בעיני שלא, אך לנסות לא מזיק הרבה וכבר אמר מגנט על מקרר – היה השינוי שאתה רוצה להיות.

הכמיהה לבדידות היא שורש הרצון לא לעבוד, לא להיות מצחיק, לא להתאמץ לרצות. פשוט לנוע במרחב ולאסוף חוויות וזכרונות עד שהכל ייעצר או יחל מהתחלה.

הערצת הבדידות היא הכבוד העמוק שאנחנו רוכשים לגיבורים שלא זקוקים לאף אחד בכדי להסתדר, בסרטים הוליוודיים הם אמנם מתאהבים והופכים להיות כלבלבי דש-בורד שמנענעים את הראש בהסכמה עיוורת, אך לנו יש קולנוע זר ומספיק רומנים רוסיים בהם הגיבור היחיד שמנצח את בדידותו של הגיבור, הוא גיבור בעל אופי חזק ממנו

מודעות פרסומת
9/10/2015 (יומן) מפגע בודד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s