2/10/14 (יומן) וינטג'

והלולב הוא כבר לא אותו לולב. גם אותו שטפו הניסיונות להיפטר מהבתולים ולמצוא נקודה לסוף המשפט.
תיזכר בדברים שהיו נראים כל כך פשוטים פעם והיום הם כל כך מסתוריים ורומנטיים מרוב שנעלמו, זה הרי וינטג', לא ככה? נגיעות מהעבר שמופיעות על בימת ההווה ובשכר של טעם רע משקרות לך שאפשר להחזיר את פעם, מן חמלת כזבנים, אהדת פייסבוק, שקל לקבצן.
ביטויים שהיו שחוקים עד כדי מיאוס – "בסיס לדבר האסור", "מוקצה מחמת חסרון כיס" והאהוב עלי – "מבטל כלי מהיכנו", איפה הם היום? נשחקים בידי שומרי און נפוחי שפה. מי כמוך יודע כמה אני שונא להתגעגע, אך יש פעמים שהמובן מאליו החדש כל כך מכביד שאין ברירה אלא לעצום עיניים ולהתגעגע מעט.
אני תר אחרי שפה ישנה, חצאית בגזרה גבוהה, מילים שכבר לא נאמרות על ידי אנשים כמונו וערכים שכבר לא קונים בהם כלום. שוכב פרקדן ללא בגדים וזועק את האלף בית מתוך קירות הלב, אולי גם אצלי יבוא מי שיבוא, יקח את כל האותיות האלה ויעשה מהם משהו שאפשר להשיג איתו נשים וכסף.
התאהבתי בגמרא בדיוק כשכולם יצאו בשאלה, עכשיו אני מחפש אהבה כשהמשוררים כבר שחטו אותה בכיכר העיר. אני וינטג' מחורבן

מודעות פרסומת
2/10/14 (יומן) וינטג'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s