פתרון מיידי לבעיה קבועה

רוב הפזמונים של המוזיקה החסידית, סובבים סביב פסוק מהתנ"ך, מדרש חז"ל, או מובאה תלמודית. קשה לצפות מבן ישיבה, בן תורה, להתרגש מטקסט של בן תמותה – וחמור מכך, בן תמותה בן ימינו. מדרשי חזל לרוב עושים את העבודה, ורק במקרים מעטים מצליח שיר שנכתב על ידי משורר בן ימינו, לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהפוך לפזמון חסידי מצליח.
אחד האמנים שעל שמו רשומות כמה וכמה הצלחות כאלה, הוא זמר העל של המוזיקה החסידית, ומי שכבר בשנות התשעים הוכתר למלך הז'אנר, אברהם פריד. פריד, שרבים מלהיטיו פרצו את גבולות המגזר ועד היום נחשבים לקאלטים ומתנגנים שוב ושוב, חתום על כמה "להיטים" שאת מילותיהם כתב הוא עצמו, או חברים. טיבם של השירים הללו סובב מן הסתם סביב הנרטיב החרדי, ומחדד מסרים שכנראה המקורות לא חידדו מספיק. התבוננות בשירים הללו שווה, פחות מערכם כשירים, כהצצה לתוך הדינמיקה הסבוכה והעדינה של החברה החרדית – ואבחנה לתוך הערכים שלפיהם היא רוצה לצעוד.

בשיר "העלה והתולעת" חורז פריד מעשיה עממית אודות רבי, שמבחין בעלה הנושא מהעץ אל הקרקע, ותוהה בכאב מדוע כך עלה לו לעלה, הוא פונה על הענף, אל הרוח, ואפילו למלאך המשיב את הרוח, וכולם מפנים אותו למסובב הסיבות; האל שקיבל את ההחלטה להשליך את העלה לארץ. וכך פונה הרבי אל האל בשירו של פריד:

"בורא העולם שליט עליון/ אולי תסביר לי בהגיון
עלה קטן זה מפני מה/ הושלך לאדמה?
והבורא הוא בכבודו/ מסביר לצדיק ברוב חסדו
הרם משם את העלה/ ומה שתחתיו גלה:

תולעת שוכבת קטנטנה/ בודדה היא ומסכנה
על העץ ישבה שם במקומה/ ובקושי רב נשמה

להירדם לא עלה בידה/ כי השמש בעוז יקדה,
וקראה אלי בורא הצל/ תן לי נא קצת צל.
מיד הוריתי למלאך/ ואת הרוח הוא שלח, היא על הענף נשבה/ ואת העלה היא סחבה
עם התולעת לאדמה/ והוא הסתיר לה את החמה

והתולעת הקטנה שקעה לה בשינה".

המעשיה הזאת מבוססת בין השאר על כמה אגדות תלמודיות (דוד התוהה על תפקידו של העכביש בעולם, על תפקיד הצרעה, וכו') ומטרתה להסביר את הנסיבתיות, כמו גם את הדאגה לכל יצור, ואת האל שמושך בחוטי ההרמוניה בטבע.
אך אם נבחן רגע נוסף, נראה שבפועל המציאות רחוקה מכך: הרבי לא באמת תוהה על מהותו של הסבל – למה התולעת בכלל צריכה לסבול מהשמש, ולא מקבל תשובה משמעותית – על הצורך בשלכת נניח. הרבי שואל ומסתפק בפיתרון רגעי לבעיה ספציפית, וטוב לו בכך. הוא לא תוהה על גורלן של תולעים אחרות ועל יעודם של עלים אחרים, והמסר של המעשיה נעצר כאן: התולעת סבלה, כעת היא לא סובלת.

גם אם במבט ראשון הפרשנות הזאת נראית קטנונית – להרוס מעשיה נאה, בחינה של הנורמות הנהוגות בחברה החרדית, מצביעה על תופעה יסודית יותר. התפיסה החברתית החרדית, באופן מובהק, מתמקדת בטיפול הנקודתי, המיידי, ופחות חותרת – לעיתים אף חוסמת ממש, טיפול יסודי ושורשי לבעיה החברתית החרדית.

דוגמאות לכך ניתן לראות לאורך כל ההסדרים הפוליטיים שנגעו לאינטרסים החרדיים, החל מהסכם הסטטוס קוו, שמנסה לתת למצב הזמני קביעות מסוימת, דרך שיטת "הכספים היחודיים" שהייתה נהוגה לחכ"י יהדות התורה עד תחילת שנות התשעים, "חוק טל" שהוא זמני במהותו, הקיצוב למשפחות מרובות ילדים במקום בניית תשתית תעסוקתית שתמנע את הצורך בתקצוב, בניית מכללות "השלמת השכלה" במקום לדאוג להשכלה במקומה וזמנה, ועוד דוגמאות רבות.

העדפת המיידי על הטיפול היסודי ארוך טווח היא נושא לביקורת חוזרת ונשנית כלפי הפוליטיקאים החרדיים: ש"ס מפה ויהדות התורה מפה. המבקרים מסבירים את ההתנהגות הזאת בשלל הסברים, חלקם גובלים בקונסיפירטיביות: הרצון של הפוליטיקאים החרדיים לשמר את הבוחרים שלהם נזקקים כדי לשמר את כוחם, סחטנות מובנית ושאיפה למינימום של נשיאה בנטל – של החרדים כולם, והאשמתה כחברה שערכיה בזים להשכלה כללית.

ייתכן שההסבר יסודי יותר, ונוגע בערך רגיש עליו מושתתת תפיסת העולם החרדית.

מודעות פרסומת
פתרון מיידי לבעיה קבועה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s