שני חוקי הברזל של הטבע

אלבנו                 חתול

(החלק הבוסרי, בהשראת דברים קיטשיים כמו טבע, בושה ובגדים לא נוחים)

"גם אתה, כמו האדם המודרני, נקלעת למגננה מפני הטבע. אך גם אתה, כיציר כפיו, נשבה כשהוא מדגם – הרעיון, התמונה, התשוקה. השבי הזה לא שייך לאותו ניכור שעטית על עצמך, ואתה בוטש בו בתוך מסגרות מילים ותחושות מלאכותיות כדי לא, במקרה רע, להיקלע שוב לזרועות האדישות, האכזריות, חסרות הפנים, של הטבע.
רק כשהיא נפגעת באופן אנוש, אם ביום הזה אתה חזק דייך, אתה שב ודן לנחיצותה – הללכת עמה אם לאו.

השוב לתת לו את מעמד הבכורה על תחושותיך, כמו אז בגיל 6 ביער שמאחורי הבית באבני חפץ?!
ולא לפחד מהנחשים, הכלבים, האשכנזים, לשונותיהם של בני האדם, הרעב והקור, הבדידות, האובדן. נשקו חסר הרחמים, האגבי, של אמא טבע.

רומא כל כך נלחמת בטבע. כל כך מפרקת אותו, מחלקת אותו לאלים, למזרקות, לשמות ספציפיים, מפרידה בו קבוצות, סוגרת את האופק. וכל כך מסריחה ממנו, כלל הברזל של הטבע, שככל שהמלחמה בו עיקשת יותר וממושכת, הוא נגלה במלא הדרו.
מניפת הטבע כמו קצרה לה לרומא, שתחת אדרתה שכחה ממנו.
רוחו הקטנה של האדם. הזמניות. השקרים שסיפרת לעצמך.

ככל שתסתובב יותר פה, תבין למה היופי של הטבע כל כך דוקר והמם בך, דווקא בעיר הזאת"

(החלק הבוגר, נכתב בהשראת דברים עמוקים כהתנשאות, מבטי נשים, ז'קט מהודר. שחצ)

"המגננה פעלה את פעולתה, כעת אני אדיש למראה הזה לגמרי. למעשה, ברגע זה אני מפנה את גבי כליל לנהר הקסום שמאחורי ואיני חש געגוע, מים עומדים דומם שמסביבם קורסים זה על גבי זה מיני עצים אירופאים כאילו מנסים לרצותם, והמים קרירים בשלהם. לו היה כעת על הקיר שמולי, קיר לבן מן הסתם בעל חלונות מקורים בחצי גורן, מסורגים, ציור של האגם שמאחורי, הרי שללא ספק היתה נשמתי עוצרת ממרוצה ונעתקת לרגע, והיה מראה המכחול מרתק אותי ומרשים אותי ומספר לי כמה אני קטן, ואפילו הרהור תשובה אחד או שניים בכדי לשבר את הלב, ומקנח בהלם ורצון אחת ולתמיד ללמוד.

הקיר שמולי דומם וטיוטה בעלת פגוש חיצוני ארוך חונה למרגלותיו, מן הסתם גר בו פריץ עשיר לא מקומי שסימן עוד וי, כפי שכבר התרגל לסמן שוב ושוב מאז החליט להשתמש בכישרונו ובמרצו כדי לסמן וי ליד שורות של מטרות. מאחורי הקיר הזה אי-מי מסמן וי, ובצד השני אני, שלא החלטתי ולא סימנתי, מעודי, בז לו בלגלוג.
ניתן איפה לרשום את חוק הברזל השני של הטבע, ולפיו אין דבר שתוכל לעשות בכדי למנוע מהשפעתו (של הטבע) להתפוגג. כי הרי מה כולנו, על תחושתנו המדומות והמקוריות תו-יצרן, ובנייני הדימויים מרובי הלבנים הצבעוניות שיצרנו, אם לא הטבע עצמו.

אני מסתובב למבט אחרון, וכדי לאשר את דברי מתעופפים להם השחפים מעל המים, ונודדים להכנשהו אחר. חתול שמן חוצה את הכביש ונועץ בי מבט מאשים.
שמן."

אגם אלבנו. מחוז לאציו. נובמבר 2013

מודעות פרסומת
שני חוקי הברזל של הטבע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s