הבועה

הבועה. על כל הקירות היו מאולתרים פוסטרים, היה ניחוח של משהו שלא תשיג. דגדוג באף. על הדלת היה כתוב לא לדפוק, פשוט לחכות בחוץ, למה לא הלכתי אז? פתח גבוה קירח מאחוריו לחוצה מקריאה, על שניהם הפרצוף ששואל מה מיוחד בך, מי לא אוהב את הפרצוף הזה. שום דבר לא מיוחד בי, איי נואו זט. אבל באותו רגע נחושתי להוכיח למה אני מיוחד. השקרים האלה הרי אף פעם לא מוכיחים את עצמם ונכנסתי לאודישן כשאפילו לא ידעתי את המילים בעל פה. משהו במבוכה שלי ריכך אותו, לא אותה, הוא ביקש שאאלתר, איבדתי עניין. אלתרתי. הוא חייך חיוך גדול של השלמה, חשבתי על צביקה הדר, עונה רביעית, עונה חמישית, עונה שישית, אותו חיוך. אם יש משהו שאני זוכר מהתכנית זה את החיוך שלך רציתי להגיד לקרח הגבוה שהשאיר תקווה, מסובך להסביר לאנשים היום דברים הרי, אז הודיתי לו בנימוס כשהוא אמר שיתקשרו אלי. חשתי בחוץ את ההקלה של להיות שום דבר, ואז התמכרתי.

מודעות פרסומת
הבועה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s