נעים להכיר

בהתחלה ובסוף היו אלו שיחות סתמיות, כאלה שמותירות טעם מר. היו אלה השדיים שלה והיוקרה שלו שגרמו לזה להמשיך אם כי בצליעה. גם הברירה שלא היתה אז, הוא היה עם אחת והיא עם סביבה קשה, דחפה אותם זה לזה. שום הבטחה לא היתה, רק פכפוך אנושי מאלה שקורים כל הזמן ברקע של החיים ובשוליים של העולם, ואף אחד לא שם להם לב, אפילו לא השטן.
לימים הגעגוע צבע את המציאות בעניין אחר, ולא היא.

קראו לה בשם ישן נושן, בוגרת לגילה וקרובה עד להטריד לנעוריה, נועזת בדבריה ושמרנית בהליכותיה, חכמה יותר ממנו ולא מוקסמת בקלות, שלא כמוהו. הוא היה גבר ככל הגברים, נהנה מהאדישות שמעמדו איפשר לו, היו לו את חבריו שהתקשרו מפעם לפעם ואת תחביביו הרבים בהם הטביע את בדידותו המצמררת. ידע להגיד ההיפך, היה כועס לנוכח אי צדק, היה מניח לה לנפשה, היא אהבה לעשות איתו דברים שונים, ואחרי זמן הם שכבו.
התשוקה רכבה מאיתם, ונותר רצונם והעייפות הכללית והכישלון המהדהד בחדרי הלב ומעורר את החרדה, והיו עיתות הקושי שלו וגם שלה, בהן היו זה לזה כצרי.
אורחותיו נעו מאיתה ואליה, הוא תעה עד שאיבד את דרכו לעד. ורק רצה להרים את ראשו ולראות אותה, והיא סערה את סערותיה ועדיין אהבה בו דבר או שניים.
הם היו קוראים זה לזה שירי אהבה קשים משל משוררים ישנים ומרירים והיו מתמלאים בסיפוק, כל אחד. והיו שותקים וישנים ככל שהתיר להם הפנאי.

סרטי רשת בהם מתעללים בנשים עבור בצע היו מנת חלקו, קורא ושורף ומקיא וקורא עוד. כוחו היה עומד לו וחוזר חלילה, היה זה המבע האטום שהבעיר את חלציו, לעיתים תהה אם ללכת בעצמו להתעלל בהן ולשלם עבור כך, והיה ליבו נוקפו, עד שהיתה חולפת הבערה שבחלציו והיה שב עד זרא לשגרתו.

הוא ראה עצמו אידיוט.

מודעות פרסומת
נעים להכיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s