קריאה פשוטה: "הכניסיני תחת כנפך" לביאליק

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –

הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

;

השיר "הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק נחשב לשיר שהתעלה אף מעל הבכירות וההסכמה שסביב המשורר עצמו. "הכניסיני", הולחן שוב ושוב – ובניגוד לרוב שיריו המולחנים של ביאליק, שהלחנתם הצריכה לרוב מעורבות "ממסדית", ושלא זכו ליותר מלחן אחד-שניים, חצה – כראוי לקלאסיקה – גבולות תקופתיים וזכה לעדנה. ואף יותר מכך – הוא משתבח עם הזמן כשהוא הופך חלק מהנוף במחוזות שונים בהחלט.

שיר שנכתב באודסה בתחילת המאה העשרים, בתנאי גלות וחוסר תקווה, והתפרש אז כיאוש של משורר צעיר מחייו נעדרי החלום והתוחלת, עוד באותו דור הפך לסמלו של דור המחרב ומחרים עולם ישן. ובדור שאחריו – לנקודת מפנה בין תרבות שהמשורר היה בין מייסדיה, לתרבות שהוא לא הכיר – שירה עברית מודרנית, וזכה שוב לעדנה כביטוי לרגשות הצעיר חניך כור ההיתוך והקולקטיב המפאיניקי למול אידיאל האינדוונדואליות והחופש האמריקאי סטייל הסיקסטיז, ובגילגולו האחרון – והמפתיע בהחלט – לנוסטלגיה של הפזמונאים המזרחיים של שנות השמונים, כחלק מהקאסט של פזמוני המחאה האנטי-ממסדית והמודרת דאז, תחת הכותרת המתעתעת "מה נותר מאלה".
מקובל לבחון את גלגוליו של השיר דרך ההלחנות שנתפסו בתודעה הרחבה: ההלחנות הקלאסיות אי שם בתחילת המאה, ההלחנה המקסימה – האידישאית משהו והמוקפדת מאד של נחמה הנדל, לחן שמוטיבו מזכיר את אווירת הימים הנוראים ושלמעשה אף אומץ בבתי כנסת כניגון תפילה. הביצוע הצברי והמחוספס של אריק איינשטיין, את לחנו של גבריאלוב – ביצוע שזכה לביקורת. והביצוע של ריטה – תחת עיבודו של רמי קליינשטיין, בלחן של הנדל, אך ברוח צעירה ורומנטית ובכלל אחרת.
ביצועו של יואב יצחק, כמו גם נוכחות השיר באלבום רצועות הנוסטלגיה של "הפרויקט של רביבו", נשמט מהתייחסות ראויה: אך יש לשים אליו לב. הניכוס של "הזמרים המזרחיים", את אחד מנכסי גולת אשכנז, כשיר מחאה, והבלטת שורות היאוש והדיכאון, כמו: הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי, הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר; עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם – אֵין לִי דָבָר. מעידה על עוצמתו ונכונותו בתקופה ובמצב אחר. כאמור – כיאה לקלאסיקה.

מעבר לבחינה, המרתקת שלעצמה, את הביצועים "הסותרים" כבייכול לשיר. ביצועים שיש בהם מן פרדוקס, מן התנגדות פנימית – ועדיין בוחרים באותן מילים של אותו משורר. (יהדות הגולה – הישראליות המתחדשת, הדור הראשון בארץ – ההתנערות והסיקסטיז, ההגמוניה האשכנזית – ההתעוררות המזרחית. הקלאסי מול הפופ, המוקפד מול האינטואיטיבי, הריש המתגלגלת למול החי"ת השורשית.). יש להבין את הנקודה הפנימית הזאת, חוט השני העובר בין כל התקופות השונות של השיר, יסודו והצעקה שלו, בעצם – סוד קסמו.
ולאו דווקא כדי לרדת לעומקו העכשווי – יהיה עכשוו אשר יהיה – לכך נשתברו כבר קולמוסין וגווילין ודיו לרוב. אלא כדי לרדת לנקודה המאגדת את התקופות, ולהעלות את הקונפליקט שעליו ואליו ביאליק מכוון, ובמילים נהדרות – ועל כן הוא יצוץ שוב ושוב.

אחד המאפיינים הברורים של ביאליק, הוא מקומו, או שמא "חוסר מקומו". ביאליק, כפי שהדגיש בשיריו, יצא ממקום אל מקום: ממסורת אל חידוש, מנחת לדרך ייסורים, מן הפרט הגלותי אל הרעיון הלאומי.
חניך הישיבה, המתמיד חיוור הפנים, שנטש את קורות בית המדרש, ויצא לרכוש תרבות ולעבר הציונות, לא הפסיק לכתוב ולחרוז על כך. כשהוא חוזר להגדיר את בית המדרש, ולבדוק את החלופה, ולא מפסיק להשוות בניהן. נס המרד הזה, הכל כך לא סופי, שביאליק קיים בעצמו, פורץ מעבר למסורת הספציפית שבה בגד ביאליק ועולם הנורמות והתקוות אותו אימץ, והוא מוצא את עצמו מונף שוב על ידי נוטשי מסורות וקולקטיבים וקונפורמיות, המאמצים עולם חדש ובלתי מוכר.
לימוד "הכניסיני תחת כנפך", כצעקת שבר של מקווה נכזב, וניהול דאילוג דווקא עם התקווה, ולא עם המסורת, שופך אור על הרלוונטיות של השיר לדורות אחרים.

;

הביצועים:

נחמה הנדל – ניגון השטייטל

יהורם גאון – ארץ ישראל היפה

אריק איינשטיין – הצבר המחוספס, הבועט

ריטה וקליינשטיין – כמה אהבה

יואב יצחק – "מה נותר מאלה"

מודעות פרסומת
קריאה פשוטה: "הכניסיני תחת כנפך" לביאליק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s