למה החיוך של השועל מרגיע אותי

למה החיוך של השועל מרגיע אותי
הוא שועל.
אני יודעת שהוא שועל

אני אוהבת את החיוך שלו, הוא נעים
את המילים הטובות האלה
הגב החזק
ההתחכמויות הקטנות
אחח

להתגרגר על החול איתו ביחד
להצחיק אותו
לצחוק עליו

אני כל כך אוהבת את זה, יש לי חולשה לחיוכים של שועלים
יש לי חולשה לחיוכים בכלל

ראיתי את הציפורניים שלו, ואיך הוא זלל את הארנבת ההיא.
קראתי בספר של סבתא על שועלים שמחייכים. אני חושבת שגם אני, אם הייתי שועל, הייתי מחייכת.
אז מה

ברור שהם צוחקים עלי,
החכמים.
הם לא צריכים חיוכים של שועל. הם יודעים מה צריך לעשות תמיד
אף חיוך של שועל, התחכמות של שועל
גרגור של צהריים, על הדשא,
לא יפתו אותם.
הם כל כך חכמים.

רק אני כל כך טיפשה, כל כך אוהבת חיוכים
כל כך מכורה לצחוקים, לקפיצות האלה, לשפיצים הקטנים שרק השועל יודע להמציא.
אוף אני כל כך תמימה.

אני משוגעת?
אבל כיף לי. אני אוהבת את זה.
ואמא, אמא החכמה הזאת, היה לה כל כך כיף? היא נהנתה ממשהו בכלל?
אולי אם נהנים להיות צודק.
נהנים להיות צודק.
בטוח שנהנים, אחרת למה לחכמים להיות כל כך צודקים? למה להם לוותר על חיוכים וצחוקים וגרגורים על הדשא בצהריים?
או שהם צודקים כי הם צודקים. כי מי שצודק עושה את זה בלי קשר לצחוקים ולחיוכים.
אויש אני כל כך טיפשה.

ואני עדיין מצחקקת, עם השועל שלי, שהוא רק שלי ושתמיד יש לו מקום בשבילי. ומתגרגרת איתו.
אני רואה לפעמים בעיניים שלו מבט אחר, המבט הזה שהחכמים מדברים עליו. אבל אני מתעלמת, כיף לי להתעלם אז אני מתעלמת. בלב שלי אני עונה שככה אני אוהבת, ושואלת:

אם אתם כל כך צודקים, חכמים נכבדים,
למה אתם אף פעם לא מחייכים?

מודעות פרסומת
למה החיוך של השועל מרגיע אותי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s