אנס למתוחכמים בלבד

אף פעם לא היתה פה מלחמת תרבות, כמו שאף פעם לא היתה פה תרבות. "הסכמה שבצריכה" טיפלה בהבדלים שבתוך היררכיית המעמדות החברתיים, ומלחמת צריכה – שפרצה לזמן מה, מהר מאד התמקמה בשולי השיח. כשהיא מחליפה כובעים: פעם בשיח התרבותי ופעם בשיח הפוליטי, פעם מהי אמנות? ופעם מהי גזענות?

ובשוליים היא רוקמת לה הגדרות כללים וציוויים שאינם חשובים לאיש.

תרבות הצריכה היחסית סובבת סביב שלושה מעגלים: אניני הטעם, אבירי השולחן העגול, המבינים טיב מהו, סובבים את מדורת השבט הקפדנית וצורכים את המיטב בלבד – ומוטב בערבית של מלרע, ובעממית לא-לעממיים. ולעומתם מעגל העוני – אלה שיוצרים בהתנצלות, שטועים בכתיב כי הקיפוח משחית. (אלה כאלה גומלין יחסי שכנות טובה; ומידי פעם נזקקים האנינים את הגרוניים, ומצקצקים אוריינטלית בהכלה שאין סובלנית ממנה).

בתווך יוצרי הביניים: הם חייבים להציג עברית מתוקנת, להפגין קונצנזואליות, להעריך את שלמעלה להם, ולבוז, אם כי במסתרים, לעילגים מתחת.

כאמור, המעגלים הללו מעוגנים בחתכי צריכה – והסכם הדמים שכרתה התרבות עם הכסף, והנאמנות העזה לנישה, מבטיחים את קיומם מדור לדור.

כל זה ידוע למדי, ואפשר לומר, די מתקבל על הדעת. מה שפחות בולט הוא המבנה הערכי-נורמטיבי הנלווה למעגלים הללו, ומתקיים לצדם בפוזיציה טיזרית: מי הביצה ומי האם.

ודווקא האונס, העינוי התנ״כי, הרוע האולטימטיבי וחוצה התרבויות, משקף זאת – והנה הדוגמה: אנס להמונים, אנס למבינים, ואנס ליחידי סגולה.

השיח המוסרי אינו אחיד. וכמוהו גם המצפן האתי שאנו מציבים למול חברות שונות ואנשים שונים: הדינמיות של התביעה הערכית לא משקפת, כפי דברי המבקרים, דו ערכיות או צביעות; להיפך, היא משקפת פרגמטיות אתית שנובעת מהגשמת האידיאה לתוך המשבצת הפרקטית – ולעיתים מתוך השאיפה לא לשפוך את התינוק עם המים.

אך חוסר האחידות הזה, יוצר "תת ערכיות מעמדית" – הרע והטוב היחסי לכל חתך, שמתחלק – במפתיע וללא פשר – לפי חתכי צריכת התרבות האמורים.

תופעה מפתיעה בעיקר משום שההנחה כי מעגלי התרבות הם מעגלים ערכיים היא טעות, וגזענות טהורה. וכי היא מניחה קשר – היא דנה תרבות מסוימת לנדחות מטעמי מוסר, ודוחפת, בחינוכה לערכים, למיגורה של תרבות, על בסיס ההנחה השגויה הזאת.

וכך מצטייר לו "אנס להמונים" בצבעי שחור ולבן: גבר גס, בעל תפקיד עוצמתי – נשיא לשעבר, בעל שפת גוף בוטה, הרבה קורבנות, הרשעה חוזרת ונשנית במעשי אינוס וניצול ופגיעה ומה לא.

אנס כמעט הוליוודי.

כלא, מאסר ממושך, קלון. הרתעה.

אותו חתך נמוך ועממי, הנה לכם דמות הרע, זה מי שאסור "לכם" להיות. מספיק מובן? יופי. נקווה.

לעומתם, בביניים, המצב טוב יותר. אפשר להתחכם קצת, להעלות טיפה. פה כבר אפשר "נורמטיבי", משלנו. אפשר גם לוותר על האונס האגרסיבי. לשון פולשנית בהסכמה-לא-הסכמה זה גם עובר. עדיין חייבים: הרשעת בית משפט, התכחשות. עדיין אי אפשר לסמוך עליכם לגמרי. אבל הנה אתם חכמים קצת יותר: האנס שלכם רבותי, הוא אנס למביני עניין. השתדלו להתאים את עצמכם לרף, שלא נצטרך לשלוף את משה קצב מהכובע.

אך אנחנו, לנו זה לא מספיק טוב. אנחנו צריכים טיפוס טהור, צריכים את האנס שיבדיל אותנו מאתכם, שיטהר אותנו, שיראה לנו את הנקודה שבה אנו מפסיקים להיות אתם, ומתחילים להיות אנחנו.

בשביל זה המצאנו את האנס היפה שלנו, הוא נאור, משכיל עד שורשי תדמיתו – למעשה אף משכיל יותר מאיתנו, הוא כותב בעיתון לאנשים חושבים, הוא מקסים בדיוק איפה שכולם מחווירים, הוא ערכי, אוהו כמה שהוא ערכי.

ובית משפט, אפילו לא נגע בו, טהור כולו.

הו זהו האנס שלנו, זה האנס שבו נוכל ללהג בחדרים סגורים ובציוצים סתמיים, זה מי שנוכל להחרים אותו מבלי לומר מילה – שלא תישמע חלילה לאוזניכם, שנוכל להסתכל על עצמינו במראה ולדעת, אנחנו אנחנו אנחנו.

מודעות פרסומת
אנס למתוחכמים בלבד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s